לאורך השנים טיפלתי בבני נוער, ובמבוגרים בשנות ב- 20 וה- 30 שלהם, שהשימוש הממושך בסמים פגע קשות בתפקודם, במצב רוחם, ואף ביכולתם להפיק תועלת מהטיפול הפסיכולוגי. כוונתי לשימוש ממושך ולא מזדמן או חד-פעמי. 

מניסיוני, כתוצאה מהשימוש נגרמים, לצד ההשפעה המרגיעה של הסמים, גם הנמכה במוטיבציה והרצון לשינוי, ודכדוך  (אשר גורם לצורך מידי בשימוש חוזר), ואלה אשר מונעים כל שינוי מהותי. לפיכך, הטיפול חייב להיות מכוון להתגבר על התלות, ולהפסיק את השימוש. על מנת להשיג זאת, נדרשת עבודת הכנה, בניית מערכת תמיכה נפשית ומשפחתית, ורכישת כלים אפקטיביים לוויסות המתח, המצוקה והחרדה שמניעים את ההתמכרות, ואשר צפויים להתעורר ולצוף ככל שמפסיקים את השימוש. למעשה, רק לאחר הגמילה ניתן לטפל בסיבות שהובילו להתמכרות – הטראומות, המצוקות, והחסכים הרגשיים שהשימוש בסם טשטש, אך בשום אופן לא העלים או ריפא. היום, אני יכול לומר בביטחון, כי ניתן לצאת ממעגל ההתמכרות על ידי טיפול ייעודי וממוקד. הדרך בפירוש לא קלה, אך היעד ראוי למאמץ. 

מחקר חדש שפורסם לאחרונה מתאר את השפעות ארוכות הטווח של השימוש בקנאביס. זהו אחד המחקרים הגדולים ביותר שנערכו על ההשפעות הבריאותיות של השימוש בקנביס. מסקנת החוקרים היא, כי שימוש עקבי בקנאביס פוגע במנת המשכל (IQ). כמו כן, השימוש פוגע בזיכרון ובתפקודים מוחיים אחרים. לפי החוקרים, הנזקים הנם בלתי הפיכים.

הדורות האחרונים גדלו בצל הטענה כי הקנאביס הנו חומר בלתי מזיק. עוד נטען, שאינו יוצר התמכרות, שהוא פחות רעיל מטבק, ושהוא אף עשוי להיות מועיל בנסיבות מסוימות.

שלושת ה"מיתוסים" הללו נהנים מקבלה חברתית שנויה במחלוקת, ולמעשה הם רחוקים מאד מהמציאות. המחקר החדש, שנערך בניו זילנד, מגלה כי השימוש המתמשך בקנאביס, במיוחד בקרב מתבגרים, פוגע באופן מובהק ובלתי הפיך בתפקודי המוח.

המחקר פורסם ב- Proceedings of the National Academy of Sciences. החוקרים עקבו במשך יותר מ -20 שנה אחר קבוצה של כ- 1,000 צעירים, ומצאו כי אלה שהתחילו להשתמש במריחואנה לפני גיל 18, כאשר המוח שלהם עדיין התפתח, הראו ירידה משמעותית במנת המשכל שלהם.

צוות חוקרים, בראשות פרופ ' מדליין מאייר מאוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה, ארה"ב, ניתח את השפעת השימוש במריחואנה על פונקציות נוירופסיכולוגיות של 1,037 אנשים שנולדו בין השנים 1972 ו -1973. החוקרים עקבו אחר המשתתפים עד שמלאו להם 38 שנה, תוך ביצוע ראיונות וסקרים תקופתיים. הם לקחו בחשבון גורמים כגון תלות בשימוש באלכוהול ו / או טבק, שימוש בסמים אחרים, ורמת השכלה.

לאחר ניתוח הממצאים נמצא, כי המשתתפים שהשתמשו במריחואנה הראו הנמכה ניכרת בתחומים שונים כמו תפקוד הקוגניטיבי, קשב וזיכרון. אלה שהשתמשו בשם לפחות ארבע פעמים בשבוע, שנה אחרי השנה, בשנות העשרה, העשרים, ובמקרים מסוימים גם השלושים שלהם, הראו ירידה במנת המשכל. מסכנת המחקר היא סופית: ככל שהשימוש מתמשך, כך גדלה הירידה במנת המשכל.

אחת הנקודות החשובות ביותר של המחקר הייתה להראות כי הנזק הנו בלתי הפיך. בעת הפסקת השימוש או הפחתתו, המשתתפים לא הצליחו לשחזר את אובדן ה- IQ באופן מלא. כלומר, ההשפעות המזיקות על מערכת העצבים הנן בלתי הפיכות.

בהתייחס לממצאים, אמר רובין מוריי, פרופסור לפסיכיאטריה בקינגס קולג' בלונדון, כי המחקר הוא "מחקר יוצא דופן. זו כנראה קבוצת האנשים שנחקרו באופן אינטנסיבי ביותר בעולם, ולכן הנתונים טובים מאוד. יש דיווחים רבים שמשתמשי המריחואנה נוטים להיות פחות מוצלחים בהישגים האקדמיים שלהם, בנישואים ובעיסוקם. מחקר זה מספק הסבר למה זה יכול לקרות".

התמכרות: מדובר בחומר מאוד ממכר. רבים לא יכולים להפסיק את השימוש או לווסת אותו, וסובלים את ההשלכות של העישון. זהו מיתוס שאין חומרים מזיקים בקנאביס. זהו סם המכיל חומרים פסיכואקטיבים (כלומר, חומרים שמשפיעים על תפקוד המוח) מאוד חזקים, המשפיעים על מערכת העצבים המרכזית, וכן על מערכת הלב וכלי הדם. תוצאות השימוש הממושך הם אובדן עניין וכוח הרצון, עייפות, שינויים במצב רוח, ירידה בריכוז, ודיכוי מערכת החיסון. יתר על כן, הסם משפיע על הפוריות ומגדיל את הסיכויים לחלות בסרטן, במחלות ריאה, ובפסיכוזה. 

כמו כן, רבים סבורים כי הקנאביס פחות מזיק מטבק ואין זה כך. הרעילות שלו גדול כי אופן העישון שונה: מחזיקים יותר חומר בדרכי הנשימה, ובתהליך עישון משתחרר יותר פחמן חד-חמצני מאשר בעישון סיגריה.

נזקי הקנאביס הנם מרובים ומשתנים מאדם לאדם. אבל יש משהו שמשפיע על כל המשתמשים כאחד: ההתמכרות. הקנאביס מייצר תלות פיזית, ומעל לכל, פסיכולוגית. כמו סמים אחרים, הוא גורם למצב של עוררות ורווחה נפשית, משום שהוא פועל על מערכת הגמול של המוח. מערכת זו, כשמגרים אותה, "מבקשת" עוד ועוד.

במקרה של השימוש בקנאביס ההתמכרות אינה בהכרח קשורה לתדירות השימוש. זה משתנה מאדם לאדם. כדי להעריך את מידת התלות וההתמכרות, יש לבחון האם המשתמש פיתח סבילות (אם הגוף התרגל לחומר הפעיל ונזקק לשימוש מוגבר כדי להשיג את אותו אפקט), אם שגרת היום-יום השתנתה (רוטינות, הרגלים, ניהול זמן), ואם יש סימנים לתסמונת הגמילה (האדם לא יכול להפסיק להשתמש, מקבל זיעה קרה, הופך עצבני), או לא יכול לבלות בחברה או ליהנות כשאתה אינו מעשן.