תגובת הסתגלות מתרחשת כשהאדם לא מצליח להתמודד עם (או להתגבר על) גורם מציק מסוים, למשל, עם משבר חיים רציני. התסמינים דומים לאלה של דכאון (כמו חוסר עניין כללי, תחושת חוסר אונים, עצב ובכי) ועל כן מצב זה מכונה לעתים "דיכאון מצבי". אבל, בניגוד לדיכאון מג'ורי, בתגובת ההסתגלות המצב נגרם על ידי גורם מלחיץ חיצוני לאדם, ועל-פי רוב, הוא משפתר ככל שהאדם מסוגל להסתגל למצב.

הסיבות שיכולות להוביל להתפתחות ההפרעה הן שונות, אבל הנפוצות הן:

• סכסוך זוגי או משפחתי

• מעבר מגורים

• כישלון עסקי / אקדמי

• אובדן של הביטחון התעסוקתי, או איום של אובדן של מקום העבודה

• גירושין

• פגיעות טראומטיות חוזרות שמחלישות את יכולתו של האדם להתמודד

• בעיות בריאותיות אצל האדם עצמו

• מחלה או מוות במשפחה

למתבונן מהצד, הגורם לתגובת ההסתגלות יכול להיראות רציני, או קל יחסית. חשוב להבין, כי מה שקובע הוא עוצמת התגובה של האדם שנקלע למשבר, ולא בהכרח עוצת האירוע שהביא לתגובה. כמו כן, לעתים קורה שאירוע מלחיץ ו"קל" יחסית, הופך קשה ומכריע אם הוא מתמשך לאורך זמן, או אם הוא חוזר על עצמו.

ככלל, תגובת ההסתגלות תופיע ככל יהיו לאדם פחות משאבים וכלים להתמודדות. לכן, ילדים ובני נוער, חולים, ואנשים שתלויים באחרים, פגיעים יותר.

האפיונים העיקריים של תגובת ההסתגלות כוללים תסמינים דיכאוניים, חרדתיים, ותסמיני דחק טראומטיים. לעתים, האדם סובל משילוב של כל השלושה. כשהמצב נמשך יותר מ- 6 חודשים, הוא מכונה כרוני. שכיחות ההפרעה גבוהה למדי: בין 5% ל- 20% מכלל הפניות לסיוע נפשי קשורים להפרעה הזו. בקרב ילדים ונוער שיעור הלוקים בה שווה בין בנים לבנות. לעומת זאת, בקרב מבוגרים, נשים סובלות ממנה פי שניים יותר מאשר גברים.

תסמינים רגשיים אופייניים (לא כולם חייבים להופיע אצל אדם מסוים):

• עצבות

• תחושת חוסר אונים

• היעדר הנאה

• פרצי בכי

• עצבנות

• חרדה

• דאגנות יתר

• ייאוש

• הפרעות בשינה

• תחושת הצפה רגשית

• מחשבות אובדניות

 

תסמינים התנהגותיים אופייניים (לא כולם חייבים להופיע אצל אדם מסוים):

• וכחנות

• נטייה למריבות תכופות

• נהיגה פרועה

• הזנחת מטלות יומיומיות חשובות

• חיפוש אחר אישור של אחרים באמצעות התנהגות מתריסה

• התנעות מחברים או בני משפחה

• ירידה בתפקוד בעבודה / בלימודים

• היעדרויות תכופות ממקום העבודה / לימודים

 

הטיפול: המטרה העיקרית של הטיפול היא הקלה בתסמינים ובסבל של האדם, ושינוי בדפוסי ההתמודדות. לעתים, המשבר נתפס כסימן ש"משהו חייב להשתנות" בחייו של המטופל. הטיפול מאפשר הבעת זעם, פחד ותסכול במלים באווירה בטוחה ומכילה, במקום בהתנהגות הרסנית. כמו כן, הטיפול מעניק מסגרת לתמיכה, חיזוק וצמיחה עבור המטופל.