בגידה היא אחת החוויות האנושיות הכואבת ביותר. הגילוי שמישהו שאנחנו סומכים עליו פגע בנו עד עמקי נשמתנו "ומשך את שטיח המציאות" מתחת לרגלנו.

 

כאשר אנו רואים את המילה "בגידה" אנו עשויים מיד לחשוב על "רומן". אבל בגידה מגיעה בצורות רבות. גם נטישה, רכילות מרושעת, והפצת שקרים, יכולים להיחוות גם כבגידה.

 

ההיבט המזיק ביותר של הבגידה הוא שתחושת מציאות שלנו מתערערת.

מה שנתפס קודם כאמון מוצק מתפורר פתאום. התמימות שלנו מתנפצת. אנחנו נותרים לתהות: מה קרה? איך זה יכול לקרות? מי זה האיש הזה/האישה הזו?

 

בגידות מסוימות משאירות אותנו ללא ברירה אלא להחלים ולהמשיך הלאה עם חיינו, למשל כאשר אנחנו ננטשים פתאום.

 

רומנים הנם מורכבים יותר. האם עלינו לאסוף את כבודנו ולסיים את מערכת היחסים? או, האם יש דרך לשמור על כבודנו  תוך כדי ניסיון לתקן ולשקם את האמון שנפגע?

 

הבגידה מעמידה אותנו במצב שבו עלינו להבחין מה הכי נכון עבורנו. וזה מסובך.

 

יתכן כי האהבה עדיין קיימת ובן הזוג שלנו מודה בטעות שלו או שלה, ומביע חרטה.

האם יהיה נכון לתת לשותף שלנו עוד הזדמנות, או האם זו טעות מטופשת להאמין בו שוב?

 

במקום לפעול באימפולסיביות, אנו יכולים לקחת פסק זמן כדי לברר מה אנו מרגישים, ולהבהיר, ולו במעט, מה הכי טוב עבורנו.

 

ביטויים חוזרים ונשנים של צער מעומק הלב וחרטה על ידי הבוגד, עשויים להציע תקווה מסוימת לריפוי.

 

טיפול פסיכולוגי עשוי להציע מקום בטוח להשמיע את רגשותיו ולחשוף בעיות ארוכת שנים, אשר ייתכן שיצרו אקלים נוח לבגידה. בעזרת התמיכה הפסיכולוגית, יכול האדם הנבגד לחשוף את תחושות הפגיעה שנמצאים מתחת לכעס והזעם הראשוניים. בהמשך, טיפול או ייעוץ זוגי יכולים לשמש גשר לשיקום התקשורת בין בני הזוג. בסביבה זו ניתן להסתכן ולחשוף את "הבטן הרכה" של הכעס: הפחד, הכאב, וההשפלה, שמסתתרות מתחתיו.

 

במצבים מסוימים, ייתכן שהאדם הנבגד לא תרם מאום לבגידה (מלבד אולי על ידי בחירה לא מוצלחת בבן הזוג). הפגיעה מפתיעה אותו כמשהו שמגיע כרעם ביום הבהיר.

 

במקרים אחרים, כאשר אנחנו מסוחררים מן האבדן הרסני, קל להיכנע לתפקיד הקורבן, ולסרב לבדוק עם עצמנו האם היה לנו חלק כלשהו ביצירת האקלים המתאים לבגידה.

 

נדרש אומץ כדי לשקול האם היה לנו תפקיד כלשהו, ללא ידיעה מודעת, בבגידה. אולי הזנחנו את בן הזוג שלנו בדרך כלשהי. אולי לא הקשבנו כשבן הזוג ניסה להביע את תחושותיו. או אולי ביטלנו שוב ושוב את הקריאות לשינוי ולהתייחסות, מתוך התמקדות בצרכים הדוחקים שלנו.

 

יתכן כי לא שמנו לב כיצד חוסר תשומת הלב מצדנו יצר טינה גוברת כלפינו, אשר הובילה את השותף שלנו למצוא מישהו שיציע לו אדיבות, הקשבה או חיבה, שלא מצא בתוך הקשר.

 

ברור, שחוסר המודעות שלנו לא מהווה תירוץ לבגידתו של הצד השני, אשר יתכן שלא הצליח למצוא את האומץ להתמודד עם הקונפליקט הפוטנציאלי הכרוך בהבעת הצרכים והחסכים שלו בצורה ישירה. אבל אולי נמצא מידה של חמלה אם נגלה שמילאנו תפקיד בעניין.

 

למרות שזה עלול להישמע לא הגיוני תחילה, במהלך שנות עבודתי בקליניקה נתקלתי בלא מעט מקרים שבהם גילוי האפשרות שהאדם הנבגד היה שותף ליצירת אקלים נוח לבגידה יכולה להיות מקור לחיזוק ולהעצמה עבורו. זה פותח פתח לתקווה שאולי ניתן לשים סוף לכאב על ידי התמודדות עם הנושאים שהוזנחו במערכת היחסים.

במקרה זה, בגידה יכולה להוות "צלצול השכמה". וכפי שעצם שבורה יכולה להפוך לחזקה יותר לאחר שהיא מתאחה, כך עשויה מערכת היחסים להתחזק ככל שאנו חולקים את הכאב שלנו, מרגישים ששומעים ומכבדים אותנו, ומתקשרים באופן אותנטי יותר.

 

בגידה היא נושא שמורכב לכתוב עליו. הנסיבות משתנות במידה רבה ממקרה למקרה, וכן גם היכולת האישית של כל אחד לשאת את הכאב הרגשי ואת חוסר הוודאות.

 

ובכל זאת, בגידה היא חוויה אנושית בלתי נמנעת - שיכולה לעזור לנו להתקדם לעבר חוכמה ובגרות עמוקות יותר. צמיחה ושינוי מושגים ללא כאב רק לעתים נדירות. האומץ להתעמת עם נטישות בלתי נמנעות, דחיות והבגידות שהחיים מזמנים לנו, יכול לעזור לנו לרפא את הכאב, לגלות בנו צדדים חדשים, ולמצוא מידה גדולה יותר של ביטחון במערכות יחסים ובחיים. בגידה, על צורותיה הרבות, יכולה להיות, למעשה, טקס המעבר הלא רצוי שמוליך אותנו לקראת הבנה בהירה יותר של מהי אהבה - ומהי לא, מה עוזר לאהבה לצמוח, ומה הורס אותה.

 

חוויית הבגידה מזמינה אותנו להיות אדיבים ועדינים כלפי הכאב שלנו, ולאפשר לעצמנו זמן כדי לרפא ולהבין את עצמנו - ואולי בן הזוג שלנו - באופן עמוק יותר.

 

 *בהתבסס על מאמרו של ג'ון אמודאו כפי שפורסם ב- World of Psychology ב- 15/4/2014.