חרדה היא מצב של מצוקה שמתאפיין בחוויה של פחד. התסמינים הנם פסיכולוגיים ופיזיולוגיים, וכוללים אי-שקט קיצוני, מתח, דאגה מפני איום וסכנה ממשיים או דמיוניים, מודעים ושאינם מודעים, מולם חש האדם חסר אונים.

להבדיל מחוויית הפחד, אשר מופיע לרוב מול סכנה או איום ספציפיים בהווה, החרדה קשורה בדרך כלל לגירוי (פנימי או חיצוני) אשר נתפס כסכנה שעלולה להתרחש בעתיד. האדם הלוקה בחרדה נוטה להתייחס אליה כאל דבר שאינו ניתן לשליטה, או שלא ניתן למנוע.

אמנם, מידה מסוימת של חרדה נחשבת לנורמלית לנוכח מצבי-דחק, ולמעשה היא נחוצה להישרדות ולהסתגלות למצבי איום. אך יחד עם זאת, חרדה ברמה גבוהה הופכת למטרד ולהפרעה ופוגעת ביכולת הפרט להתמודד, ובאיכות חייו.

 

תסמיני חרדה

• תסמינים פסיכולוגיים: תחושת מתח, אי שקט, פחד מפני העתיד, מחשבות מטרידות סביב חוסר ודאות וחוסר ביטחון, רצון להיתלות באחרים, חיפוש מוגבר אחר אמצעי ביטחון קונקרטיים או דמיוניים, תחושת אסון מתקרב, וכיו"ב.

• תסמינים פיזיולוגיים: מאחר והגוף מגיב לסכנות באמצעות תגובת "הילחם או ברח", התסמינים הנפוצים הם: דפיקות לב חזקות ומהירות, בחילה, כאבים בחזה, קוצר נשימה, כאב בטן, כאב ראש, תנועות מעיים מהירות, תחושת חנק או גוש בגרון, סחרחורות, חולשה, הזעה מוגברת, וטשטוש ראיה.

אבחון החרדה, אופייה וחומרתה, נעשה על ידי איש מקצוע מוסמך, פסיכולוג קליני או פסיכיאטר, במטרה לברר את ההיסטוריה הנפשית של המטופל, את שכיחות התסמינים, עוצמתם ומשך הזמן שלהם, ובעיות בתפקוד הנגרמות מהופעת תסמינים אלו.

 

סוגי חרדה

להלן כמה מהפרעות החרדה השכיחות:

* התקף פאניקה

אצל חלק מהלוקים בחרדה יכולה להופיע תחושת אימה או פאניקה. התקף הפאניקה נחווה לרוב כסכנה ממשית המופיעה בפתאומיות.

* חרדה חברתית

זוהי חרדה המופיעה במצבים חברתיים שונים, לפני ביצוע פעולות בפומבי, ומאופיינת על ידי החשש להתנהג באופן לא מותאם, יושפל, או יושם ללעג על ידי אחרים. ככל שהמצב מחמיר, עלול האדם להימנע ממצבים חברתיים הנתפסים כמאיימים עבורו, וליצור על ידי כך צמצום הולך וגובר בפעילותו ובאיכות חייו.

* חרדת בחינות

חרדה זו מופיעה לעתים קרובות אצל תלמידים, סטודנטים, או עובדים לפני סיטואציה של מבחן או הערכה של ביצועיהם. האדם עשוי לקשור בין הציון במבחן לבין הערך העצמי שלו. לפעמים, הוא גם חושש מדחייה על ידי הוריו, מוריו או מעבידיו, ומוטרד באופן מוגזם מתחושת חוסר זמן להשלים את המשימות.   

מקובל אמנם לחשוב שמידה מסוימת של דריכות תורמת לביצוע מוצלח, אך ברמות גבוהות נוצרת חרדה שעשויה לפגום בביצוע.‏ לנוכח החשש מכישלון, האדם עשוי לחוש אי-נוחות קיצונית, עצבנות, תחושות פיזיולוגיות של חרדה (ראה למעלה).  

* חרדה מצבית וחרדה תכונתית (אישיותית)

חרדה מצבית מופיעה לזמן קצר בעת תחושת סכנה. לעומתה, חרדה תכונתית מתקיימת אצל האדם לאורך זמן ארוך, והיא משקפת נטייה יציבה להגיב בתחושות והתנהגויות של חרדה מצבית, מתוך ציפייה קבועה יחסית של האדם למצבי איום.

* פוביה

פוביה הנה סוג של הפרעת חרדה מתמשכת, שהסובל ממנה משקיעה מאמצים רבים, ולרוב לא פרופורציוניים לסכנה הממשית הנשקפת לאדם, על מנת להימנע מהדבר או המצב המאיימים.

בדרך כלל, האדם מבין שהאימה שהוא חווה אינה רציונלית. במקרה והאדם לא יצליח להימנע לחלוטין ממושא הפוביה, הוא ייקלע למצוקה קשה שתפגע בדרך כלל  גם בתפקודו.

קיימים סוגים שונים של פוביות: ממקומות הומי אדם, ממקומות סגורים, מחשיפה באירוע חברתי, מחרקים, מזרים, מבעלי חיים מסוימים, ועוד.

הטיפולים המקובלים בפוביות כוללים CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי), EMDR (טיפול מקובל במצב טראומה ופוסט טראומה), הרפיה והרפיה עמוקה, והפחתה שיטתית של הרגישות למושא הפוביה.

 

גישות לטיפול בחרדה

ישנן גישות שונות להבנת החרדה ולטיפול בה. לפי התאוריה הפסיכואנליטית למשל, תחושת החרדה נוצרת על ידי המבנה הראשוני והיצרי של האישיות, והיא נועדה להתריע ולהזהיר את האדם מפני סכנות פנימיות וחיצוניות על מנת להגן עליו. זיגמונד פרויד פירט שלושה סוגי חרדה:

• חרדה מציאותית - שמזהירה את האדם מפני סכנות ממשיות.

• חרדה נוירוטית - שהיא למעשה חשש מעונש ומאובדן שליטה, כך שהאדם עלול להיענש על מעשיו.

• חרדה מוסרית – שמתבטאת ברגשות אשם שנועדו להזהיר את האדם מפני עונשים חמורים ביותר שצפויים לו אם יבצע מעשה לא מוסרי. מקורו של העונש הנפשי (או ה"מעניש הפנימי") הוא במבנה אישיות נוקשה, שאחראי על הערכים ועל מצפון האדם.

לעומת זאת, לפי גישות אחרות, כמו הגישה ההתנהגותית, חרדה לא מתרחשת על פי תהליכים פנימיים מסוג זה, אלא נוצרת בתהליך של התניה, בה גירוי חיצוני שהיה ניטרלי מקושר עם תגובת פחד, וכך מתבססת תחושת חרדה סביב גירוי זה. לפי גישה זו, זהו התהליך שברמות קיצוניות שלו עשויות להיווצר פוביות. אחד הכלים בהם ניתן לתת מענה למצבים מסוג זה הוא טכניקות הרפיה.

לעומתה, הגישה הקוגניטיבית גורסת כי חרדה נוצרת בשל עיוותי חשיבה, אשר גורמים לאדם להאמין שאסונות שונים עומדים להתרחש עליו, וזאת מבלי שהאדם בודק לעומק את נכונות המחשבות והאמונות הללו, אלא מקבל אותן כאמת. כך, האדם נקלע למעגל קסמים המנציח את עצמו. לפי גישה זו, בטיפול האדם לומד לזהות את דפוסי החשיבה הלא-רציונליים, להתעמת אתם,  ובכך להפסיק את השפעתם המעיקה.

שילוב של הגישה ההתנהגותית והקוגניטיבית מכונה CBT.

כמו בכל טיפול אחר, המטפל המנוסה ישאף לבנות את ההתערבות הטיפולית על פי המאפיינים האישיים של כל מטופל, ולא על פי גישה או שיטה מסוימת בלבד.