מבחינה פסיכולוגית, תקופת גיל ההתבגרות מתחילה לקראת גיל 11-12, ומסתיימת בשנות בעשרים. תקופה זו, של מעבר מילדות לבגרות, מתאפיינת בסערות רגשיות, תהפוכות, ושינויים רבים, אשר יכולים לעתים לבלבל הן את המתבגר והן את הוריו. לפעמים, תקופה סוערת זו מביאה להחלשת כוחות ה"אני" של המתבגרים, על רקע מספר גורמים:

 

• הצורך ההתפתחותי להתרחק רגשית מן ההורים, ובכך לאבד את התמיכה שלהם, גם כשהיא זמינה.

 

• תהליך ממושך של התקרבות והתרחקות מן ההורים

 

• התגברות הדחפים המיניים ושינויים ההורמונליים.  

 

• עשויות להופיע תחושות בדידות וניכור, מאחר ומחד קיים צורך להתרחק מדמויות ההורים, אך מאידך טרם נוצרו קשרים חדשים משלימים יציבים דיים.

 

• השינויים הגופניים מצריכים את מיזוגם לתוך הדימוי העצמי, ותהליך זה גורם לתחושות תחושות קשות, הבאות לידי ביטוי ברגשות מעורבים לגבי העצמי, הדימוי הגופני, עיסוק יתר במראה החיצוני, הפרעות בדימוי הגוף, וכיו"ב  .

 

• עיסוק מרובה במשמעות החיים והמוות, לעתים באופן אינטנסיבי ומעיק.